בפסק הדין, דחה בית משפט את טענות כתב ההגנה וקבע כי הנתבע לא כתב אמת ולא העיד אמת בבית המשפט.        

בית המשפט קבע כי: "פרשנותו של גלילי לעובדות התבררה כמטרידה, מכיוון שהיא מעידה על קיבעון מחשבתי שאין בכוחן של העובדות להסירו. גם העובדות הפשוטות פורשו על ידו באופן פתולוגי, כאילו כל ההתנהלות גם של העירייה, גם של משרד הפנים גם של המועמדים עצמם נגועה בקונספירציה". בית המשפט קבע כי: "התנהלות כזו מצדו של עיתונאי היא בבחינת תרתי דה סתרי להגיון הכי בסיסי של מקצוע העיתונות של חקירה ובדיקה", וכי התברר במהלך המשפט כי: "לכל היסודות שגלילי ראה אותם כ"פתולוגיים", נמצאו הסברים לגמרי תמימים".     
  
בית המשפט קבע כי גלילי לא פנה לעיריית אשדוד כדי לקבל תגובתה לפרסום וכי: "עיתונאי שאינו בודק עם מושא הפרסום את תוכנו של הפרסום, לא יוכל ליהנות מהגנת תם לב".     
  
בית המשפט קבע כי: "שכנוע פנימי עמוק שהיה טבוע בגלילי גרם לו לוותר במקרה זה על בדיקת העובדות" וכי: "קשה להימנע מהרושם שדעתו של גלילי ננעלה והתקבעה וכל עובדה שלא תאמה את ה"אידאה פיקס" שגיבש על ידו, פורשה על ידו כחלק מקונספירציה כללית". בפסק הדין חוייב גלילי בפיצוי העירייה בסך 15,000 ₪ ובהוצאות משפט בגובה 20,000 ₪.
 

תאגיד ציבורי זכאי לשם טוב, גם אם לא יוכיח נזק של ממון.

ת.א (שלום ב"ש) 18869-06-11, מנחם גלילי נ' עירית אשדוד (כב' הש' טישלר), 29 באוקטובר 2014.

"כתבה שפרסם גלילי במקומון 'השבוע באשדוד', אינה עומדת בשום סטנדרט ראוי ומקובל של עיתונאות הוגנת ואחראית" - כך קבע בית משפט השלום בבאר שבע.   
     
בפרסום נשוא תביעה, טען הנתבע, עורך המקומון, כי למשרת התובע עירוני לענייני חנייה בעיריית אשדוד נבחרה עורכת דין במכרז "תפור", וכי למעשה עוד טרם המכרז יועד התפקיד ל"בת של עובדת בכירה בעירייה מקורבת לבכיר מאוד בעירייה".         

בכתב ההגנה חזר הנתבע על גרסתו זו, דבק בה, וניסה לטעון כי כתב התביעה לא הוגש כנגדו אלא "כחלק ממסע נקם שמנהל כנגדו ראש העיר", וטען כי מה שנכתב על ידו בכתבה היה "דברי ביקורת לגיטימיים שהם נשמת אפה של הדמוקרטיה".